פרק 16

פרק 16

הונאות בהליכי חדלות פירעון

מדי שנה נכנסים מאות ארגונים במשק הישראלי להליכים של חדלות פירעון. בחלק מהמקרים נובע הדבר מניהול כושל, קריסה של לקוחות שהשאירו חובות גדולים וסיבות עסקיות שונות. עם זאת, לעיתים מתברר כי התמוטטות הארגון נבעה מהונאה מתוכננת שביצעו המנהלים או בעלי המניות. גם בארגונים שהתמוטטו שלא מתוך תרמית, ניתן למצוא לא אחת גם פעולות חריגות ערב סיום פעילותם, כגון העדפת נושים והברחת נכסים תוך ניצול המצב שבו החברה עומדת בפני סיום חייה.

כיום ערים בתי המשפט לצורך לחקור את נסיבות ההתמוטטות של הארגון, במיוחד כאשר הכונס או המפרק מגלים בעת עבודתם כי ייתכן שהארגון קרס עקב אי-סדרים או פעולות תרמית. בנוסף, החקירה מביאה לא אחת למציאת "כיסים" נוספים לקופת הפירוק אשר נובעים, למשל, מתביעות אישיות כנגד בעלי תפקידים אשר ביצעו פעולות מרמה. 

בפרק זה יוצגו המטרות של החקירות בפירוק, סעיפי חוק רלוונטיים, בעיות נפוצות וכן סוגים עיקריים של הונאות המבוצעות בחברות חדלות פירעון. 

16.1 מטרות החקירה בפירוק

החקירות בחברות בהליכי חדלות פירעון אמורות לברר את הסיבות לקריסת החברה, וכן לסייע באיתור נכסים ומקורות כספיים נוספים אשר ייכנסו לקופת הפירוק לטובת מכלול הנושים בתיק. במסגרת החקירות, מבצע המבקר החקירתי את הפעולות הבאות: 

• תפיסת מסמכים חשבונאיים, מיונם וסימונם;

• איסוף מידע על פעילות הארגון ובעלי התפקידים העיקריים בו;

• הצגת מבנה האחזקות האמיתי של הארגון; 

• איתור חברות קשורות או חברות קש של בעלי תפקידים;

• התוויית כיווני חקירה בהתאם לממצאים הראשוניים שנאספו;

• איתור נכסים מוסתרים של הארגון;

• איתור נכסים של המנהלים ובעלי המניות;

• מעקב אחר תנועות כספיות חשודות;

• ניתוח הסיבות להתמוטטות הארגון;

• סיוע בתשאול בעלי תפקידים לפי סעיף 288 לפקודת החברות; 

• איתור עבירות שבוצעו ערב הפירוק;

• השגת ראיות לניהול עסק בתרמית או לביצוע פעולות מרמה;

• קביעה מי ביצע את העבירה והוכחת מרכיב הידיעה בעבירה;

• כימות הנזק שנגרם לארגון כתוצאה מביצוע העבירות;

• סיוע בהגשת תביעות אזרחיות ופליליות;

• הכנת חוות דעת מומחה, כדי לבסס כתב תביעה נגד המנהלים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. 

16.2 קשיים בביצוע חקירות 

חקירות בפירוק מציבות קשיים אובייקטיביים, שחלקם נגרמים במתכוון על ידי גורמים המעוניינים למנוע את איתור פעולות התרמית בארגון. להלן יפורטו כמה מהקשיים עימם מתמודד החוקר:

העלמת מידע - בחקירות רבות מתגלה בשלב איסוף החומר החשבונאי, כי המסמכים נעלמו או הושמדו במזיד על ידי גורמים בחברה אשר לא היו מעוניינים בגילוי מעשים חריגים שבוצעו בה. העלמת השרת, היעלמות קלטות הגיבוי, השמדת מסמכים מפלילים, יצירת בלבול במסמכי הארגון ופעולות נוספות שנועדו לעכב את החקירה ולהעלים חומר המשמש בסיס לחקירה הינן נפוצות מאוד ודורשות שחזור המידע ממקורות אחרים - לקוחות, ספקים, בנקים וכד'.

היעדר שיתוף פעולה - לא אחת, מנהלים ואנשי מפתח אחרים בארגון מעוניינים להסתיר פעולות חריגות שביצעו בחברה. מצב זה עלול להביא לכך, שהמנהלים ישבשו את החקירה בשיטות שונות ומגוונות, החל בשידול עובדים ונותני שירותים שלא למסור מידע וכלה במסירת מידע שקרי/חלקי במסגרת החקירות שנערכות להם. בנוסף, יש לציין כי עובדים שעבדו בחברה בפירוק, עובדים כיום בחברה אחרת ואינם זמינים למסור מידע, אם בגלל שאינם מעוניינים לבזבז מזמנם או משום שאינם רוצים להיות מעורבים בהליך משפטי שאינו קשור אליהם.

לוחות זמנים - במקרים רבים עובר פרק זמן ארוך בין מועד ביצוע המעשים הנחקרים לבין תחילת החקירה. הדבר מקשה מאוד על קבלת מידע אמין ומדויק מבעלי התפקידים. במצב בו עובדי החברה נחקרים מספר שנים לאחר שסיימו את עבודתם בה, הם לא תמיד זוכרים פרטים החיוניים לחקירה. 

תקציב - ביצוע חקירות בפירוק דורש השקעה של שעות ומשאבים רבים. לא אחת, קופת הפירוק ריקה. במצב זה נדרש כי הנושים יממנו מכיסם את ביצוע החקירות. לעניין זה ניתן לציין את אחת הקלישאות הנפוצות בפירוק: "לא רוצים לקבור כסף חי אחרי כסף מת". 

16.3 סעיפי החוק הרלוונטיים לפירוק

סעיפי החוק הרלוונטיים לפירוק שאובים משני מקורות עיקריים: פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן – "פקודת החברות") וחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות"). חוק החברות החדש הביא עימו לא מעט שינויים, שעד כה נקבעו בפסיקה בלבד, אך סעיפי החוק הרלוונטיים להליך החקירות נותרו ללא שינוי. 

תחת ההליכים המסורבלים הקבועים בסדר הדין האזרחי, העניק המחוקק בהליכי חדלות פירעון סמכויות חקירה רחבות היקף ומרחיקות לכת, וזאת ללא תלות בקיומו של הליך תביעה. סמכויות אלו פרושות על פני שלושה סעיפים בפקודת החברות, כמפורט להלן:

א. סמכות לקבלת נכסים - סעיף 276 לפקודת החברות 

"בכל עת לאחר מתן צו הפירוק רשאי בית המשפט לדרוש מכל משתתף הרשום אותה שעה ברשימת המשתתפים ומכל נאמן, כונס נכסים, בנקאי או מורשה של החברה או נושא משרה בה, לשלם, למסור או להעביר לידי המפרק, מייד או תוך זמן שיורה בית המשפט, כספים, נכסים או פנקסים שברשותו ושיש לחברה לכאורה זכות עליהם". 

הגדרת פנקסים על פי סעיף 1 לפקודת החברות: 

"לרבות חשבונות, שטרות, כתבים ומסמכים;" 

ב. סמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה - סעיף 288 לפקודת החברות (חקירה פרטית)

"(א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל-פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן.

(ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה."

סעיף זה מאפשר למפרק לזמן אנשים שונים הקשורים לפעילות הארגון לשם מסירת מידע על נכסי הארגון. חשוב לציין כי אין להשתמש בהליך זה לחקירת מנהלים ובעלי מניות, כאשר המפרק כבר יודע כי בכוונתו להגיש נגדם תביעה. 

במקרים רבים, מתנגדים גורמים למסור מידע לבעל תפקיד בטענה של פגיעה בפרטיות צד ג' או טענות של העדר סמכות. כאמור קבעה הפסיקה כי בעל תפקיד הינו למעשה הזרוע הארוכה של בית המשפט לצורך ברור נסיבות קריסת החברה. לאור האמור רק במקרים בהם קיים חשש מהותי לפגיעה בפרטיות או שהדרישה אינה קשורה לברור נסיבות הקריסה יטה בית המשפט למנוע העברת חומרים. לעניין זה כתב כבוד סגן הנשיא חגי ברנר בחדלת ת"ט 5936-10-19 IAN LOCK נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב כי:

"אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לבעל התפקיד לבצע את תפקידו כיאות הוא איסוף מידע ומסמכים. זכותו של בעל התפקיד לדרוש עיון במסמכים, רחבה מזו של בעל דין רגיל. כאשר מדובר בבנק, אין צורך להראות שהתאגיד עצמו זכאי לקבל את המידע, אלא כל שנדרש מן הנאמן הוא להראות כי המידע דרוש לו כדי לברר את מצבו הכלכלי של התאגיד, ושמדובר במידע בדבר נכסיו, חובותיו ועסקיו של התאגיד. במקרה זה, הדרישה לקבלת המסמכים המבוקשים היא נגזרת של הצורך לברר את נסיבות קריסתן של החברות, ואת התנהלותן הכספית והבנקאית בטרם הפירוק. הדעת נותנת כי במסמכים המבוקשים עשוי להמצא מידע שיש בו כדי לשפוך אור על השאלה מה עלה בגורל כספי החברות שבפירוק, כמו גם אודות התנהלותן ועסקיהן."

ג. סמכות לערוך חקירה פומבית של מייסדי הארגון ונושאי המשרה בו - סעיף 298 לפקודת החברות (חקירה פומבית)

סעיף זה מאפשר לבית המשפט לזמן לחקירה נושאי משרה בארגון, לאחר הגשת דוח ראשוני המעלה חשדות לכאורה לפעולות תרמית.

"הגיש הכונס הרשמי, לאחר מתן צו פירוק, דו"ח נוסף לפי פקודה זו, וציין בו שלפי דעתו נעשתה תרמית בידי פלוני בייזום החברה או בייסודה, או בידי נושא משרה של החברה בנוגע לחברה לאחר ייסודה, רשאי בית המשפט, לאחר שעיין בדו"ח, להורות כי אדם שהיה שותף לייזום החברה או לייסודה או שהיה נושא משרה בה, יתייצב לפני בית המשפט ביום פלוני כדי להיחקר בפומבי בדבר ייזומה או ייסודה של החברה או ניהול עסקיה או בדבר התנהגותו ופעולותיו כנושא משרה בה."

בטבלה להלן מוצגים ההבדלים בין הסעיפים השונים בתחום החקירה:

חובת העברת מסמכים נושאי חקירה זהות מקורות המידע התנאים הסעיף

העברת חשבונות, שטרות כתבים ומסמכים, שלחברה יש לכאורה זכות עליהם אין הגבלה - משתתף

- נאמן

- כונס נכסים

- בנקאי

- מורשה חתימה לאחר מתן צו פירוק 276

אין התייחסות - ייזום וייסוד החברה

- ניהול עסקיה

- התנהגות ופעילות נושא משרה - שותף בייזום

- שותף בייסוד

- נושא משרה לאחר מתן צו פירוק בכפוף להגשת דו"ח מאת הכנ"ר בדבר פעולות מרמה 298 - חקירה פומבית

העברת חשבונות, שטרות כתבים ומסמכים המצויים בידי הנחקר, הנוגעים לחברה - ייזום ויסוד החברה

- עסקיה

- נכסיה - נושא משרה

- חשוד בהחזקת נכס

- נראה כחייב כסף

- מחזיק במידע מעת מינוי מפרק זמני 288 - חקירה פרטית

כפי שניתן להיווכח, סעיף 288 הינו הרחב ביותר (ראו בש"א (מחוזי נצ') 2007/98 יו.אם. החברה האמריקאית למשקאות בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד אלחנן לי, תק-מח 99(2), 2939 (1999), ביחס למועד התחולה - ממועד מינוי מפרק זמני, היקף מקורות המידע - כל מי שמחזיק במידע. היקף הנושאים וכן היקף המסמכים הניתנים לדרישה - כל מסמך הנוגע לחברה). למעשה, סעיף 288 כולל את כל הסמכויות המנויות בסעיפים האחרים, ועל כן, מכאן ואילך אתמקד ברשימה זו בעיקר בהליך לפי סעיף זה. 

על פי החוק, סמכויות אלו נתונות לבית המשפט כאשר החקירה על פי סעיף 288 נעשית על ידי השופט בתוך כותלי בית המשפט. ודוק: אין המדובר בחקירה רגילה המבוצעת על ידי פרקליט בהליך אדברסרי, אלא בחקירה שבית המשפט הוא המבצע שלה. ככל שנחקר מסרב להתייצב לחקירה, רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו והבאתו לפניו לחקירה. ראוי לציין כי סמכויות אלו חלות ללא כל קשר לעילת הפירוק, בין אם העילה היא חדלות פירעון ובין אם צו הפירוק ניתן בשל מבוי סתום בין בעלי השליטה. 

ד. ניהול עסק בתרמית - סעיף 373 לפקודת החברות.

סעיף 373 לפקודת החברות יצר עילה ייחודית בהליכי פירוק כנגד נושאי משרה בחברה וקבע קטגורית, שבכל מקרה שניתן בו צו פירוק, יש לבצע חקירה ודרישה בדבר פעילותם של נושאי המשרה בחברה, וזו לשון הסעיף: 

"נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה. התברר בדיון כאמור, או לאחר מכן במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, יישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט." [ההדגשה לא במקור]

סעיף זה הוא הכלי החזק ביותר של החוק במלחמתו בעבירות מרמה של מנהלים ובעלי מניות.

פקודת החברות מאפשרת "להרים מסך", וכחלק מתהליך זה - לחייב כל דירקטור שהיה שותף לניהול העסק בתרמית, באחריות אישית לחובות הארגון, כולם או מקצתם. התייחסות המחוקק לדירקטור רחבה וכוללת כל אדם בעל שליטה וכוח השפעה על הניהול. לעניין "ניהול עסק בתרמית" קיימות שתי גישות. האחת גורסת כי די בהוכחת מעשה מרמה אחד לשם הפעלת התרופה האזרחית של חיוב המנהל בחובות הארגון (ראו המ' (ת"א) 6499/82 כונס הנכסים הרשמי נ' יורם הדס). הגישה השנייה גורסת כי אין די בעסקה נגועה בודדת (ראו ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ נ' ביטי ואח', פ"ד נ (2) 27). בנוסף, קיים קושי בהגדרת הביטוי מרמה לצורך סעיף 373 לפקודת החברות. שופטים שנדרשו לעניין פסקו פסיקות שונות. בפסק הדין מנור נ' גולדשטיין, כתבו השופטים כי המושגים "להונות" ו"מטרה שיש מאחוריה תרמית" טומנים בחובם את היסוד של אי-יושר ממשי, לפי המושגים של מסחר הוגן המקובלים על אנשי המסחר. בפסק דין ת"א 728/86 פ.י.ט חברה פיננסית לתעשייה ולמסחר בע"מ (בפירוק) נ' חכמי והפניקס, פ''מ התשנ"ד(3) 485, ציינו השופטים כי גם שלילת כספים מהארגון והעברתם לחשבון האישי של המנהלים מהווה, לכאורה, עילת תרמית. בהמ' 135/90 תנובה נ' אלפסי, פ"מ תשנ"א(ג) 375 קבע בית המשפט כי יש לתת משקל לשאלה - "האם הדירקטור הפיק תועלת אישית מפעולותיו?". 

ה. עבירות אשר התגלו בפירוק - סעיף 374 לפקודת החברות.

"התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים." [ההדגשה לא במקור] 

על פי סעיף 374 לפקודת החברות, כאשר התברר בעת הפירוק כי אדם שהשתתף בייזומו או בייסודו של ארגון, או אם היה נושא משרה בו, השתמש באופן לא הוגן בכסף או בנכסי הארגון, יכול בית המשפט לכפות עליו להחזיר את הכסף או את הנכסים שלקח. סעיף זה הוא הוראה דיונית בלבד, שלא נועדה ליצור זכויות חומריות חדשות. מטרת הסעיף ברורה: מציאת תרופה מהירה ויעילה בעת הפירוק. עמדת הפסיקה היא, כי סעיף זה אינו מגבש עילה חדשה, אלא מהווה דרך דיונית בלבד "להוציא לפועל" עילות שונות הקבועות בדין הכללי. ראו לעניין זה רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח, תק-על 2008(3), 2649 (2008) (להלן: "עניין כלל").

סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות הינם הכלים העיקריים בהם עושה בעל התפקיד שימוש להגשת תובענות כנגד נושאי משרה בחברה במסגרת הליכי חדלות פירעון. תובענה בהתאם לסעיפים אלו נעשית, לרוב, בדרך של בקשה למתן הוראות, שהינה דרך מהירה ומקוצרת. ראוי לציין כי השימוש בסעיפים 373 ו-374 יכול להיעשות אף על ידי נושה של החברה ולא בהכרח באמצעות בעל התפקיד. במקרה מעין זה, בו הוגשה בקשה לחיוב אישי על ידי נושה, רשאי בית המשפט "לדרוש מהכונס הרשמי או מהמפרק להגיש לו תסקיר על העובדות הנוגעות לבקשה האמורה".

מאחר שמדובר בהליך מהיר ופוגעני כלפי נושאי המשרה, ועל מנת למנוע הגשת תביעות בלתי מבוססות, יש דרישה שתובענה מעין זו תוגש רק כאשר קיימת תשתית ראייתית מספקת. בפסיקה הובעה דעה כי יש חובה לבצע חקירה קודם להגשת תביעה על פי סעיפים 373 ו/או 374. בפרשת קריסת רשת המשביר הישן בע"מ (בפירוק) הוגשה תביעה על פי סעיף 373 לפקודת החברות על ידי נושים שונים, ובית המשפט החליט כי בטרם הדיון בתביעת הנושים גופא, יש מקום לבצע חקירה מקיפה על ידי בעל התפקיד, במסגרתה תיבחנה אף הטענות שהועלו על ידי הנושים. סיכומו של עניין: הדין קבע עילה מיוחדת, ואף דרך דיונית מיוחדת ומהירה, המאפשרת לבית משפט הדן בפירוק להטיל על נושאי משרה אחריות ביחס לפעולות ועניינים שונים, אם ימצא, לאחר חקירה ודרישה, שיש מקום להטלת אחריות שכזו.

לבד מהגשת תביעות כנגד נושאי משרה על פי סעיפים 373 ו-374, ייתכנו תביעות אף כנגד גורמים שונים מחוץ לחברה, בהתאם לעילות השונות הקבועות בדין, כגון: הרמת מסך, רשלנות, הפרת חוזה, תרמית וכו'. כך לדוגמה, תיתכן עילת תביעה חוזית ו/או נזיקית כנגד גורם מממן אשר הפסיק את אשראי החברה באופן פתאומי (ראו לדוגמה ת"א (מחוזי ת"א) 1320/99 מחסני חשמל בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-מח 2009(2), 3212 (2009);) או תביעה חוזית כנגד צד לחוזה אשר הפר הסכם שנכרת עם החברה. ככלל, תביעות מעין אלו כנגד צדדים חיצוניים לחברה תתבררנה במסגרת תובענה רגילה ולא בדרך של בקשה למתן הוראות. עם זאת, הפסיקה קבעה כי ייתכנו מקרים (ראו רע"א 3032/08 אפרים רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, תק-על 2009(3), 3319 (2009)) בהם ניתן יהיה לברר אף תובענות כנגד צד ג' שאינו נושא משרה, במסגרת של בקשה למתן הוראות. 

מכל האמור, ברי כי שלב הכרחי להגשת תובענות שונות על ידי בעל התפקיד, הן כנגד נושאי משרה והן כנגד צד ג', הינו שלב החקירה, לימוד העובדות ואיסוף הראיות. 

16.4 האצלת סמכויות החקירות לידי בעל התפקיד

הגם שעל פי לשון החוק, סמכות החקירה נתונה לבית המשפט, בית המשפט העליון הכיר ואישר את הפרקטיקה הנהוגה, על פיה בית המשפט מאציל סמכות זו לידי בעל התפקיד, וזאת מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט (ראו ע"א 2907/90 אריאל מירלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4), 725 (1992)). יש לציין כי בית המשפט מאציל סמכות ולא מעביר סמכות, שכן בית המשפט אינו משתחרר מסמכותו, אלא הוא אוחז בסמכויות החקירה במקביל לבעל התפקיד. ראו, למשל, בש"א (מחוזי ת"א) 17287/07 עו"ד יורם חג'בי נ' אגודת ש"י מידידי ויז'ניץ מחו"ל, תק-מח 2009(1), 10359 (2009), שם הובהר כי מדובר בהאצלת סמכות. פרקטיקה זו הינה כורח המציאות, שכן בית המשפט אינו הגוף המתאים, ואינו יכול לשמש כרשות חקירתית, ועל כן הסמכות מואצלת לבעל התפקיד אשר יש בידיו את הכלים, הזמן והמשאבים לשמש כ"חוקר". יצוין כי גם כאשר החקירה מבוצעת בין כותלי בית המשפט, בעל התפקיד הוא זה שמכין את החקירה ומנהל אותה. 

בעל התפקיד חובש שני כובעים. בכובעו האחד, בעל התפקיד נכנס ל"נעלי החברה", והוא למעשה המורשה היחיד שלה. כמורשה מטעם החברה זכאי בעל התפקיד לקבל כל חומר ששייך לחברה ו/או שלחברה יש זכות לקבלו. מטעם זה, בעל התפקיד הוא המוסמך לוותר, בשם החברה, על חיסיונות שונים כמו חיסיון עורך דין-לקוח וחיסיון בנק-לקוח.

הכובע השני והמשמעותי יותר הוא הכובע ה"מעין שיפוטי" של בעל התפקיד, הנובע מהיותו פקיד בית המשפט ו"ידו הארוכה". כך נקבע בפסק הדין המנחה, ע"א 1211/96 עו"ד יורם ל. כהן מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ, פ"ד נב(1) 481, 499-500 (1998), מפי השופטת שטרסברג-כהן:

"מן ההיבט המעין שיפוטי של תפקיד המפרק ושל הליך החקירה המופעל על ידו, נגזרות סמכויותיו הרחבות ונגזר אופי ההליך שכמוהו כהליך שיפוטי בבית משפט, בשינויים המחויבים."

להגדרת סמכות בעל התפקיד כסמכות מעין-שיפוטית יש משמעויות מרחיקות לכת. כאשר מתבצעת חקירה באמצעות בעל התפקיד, אין המדובר בהליך אדברסרי המקובל במשפטנו, קרי עימות משפטי בו ניצבים זה מול זה שני צדדים יריבים, כאשר בית המשפט עומד בתווך, אלא מצויים אנו בהליך אינקווזיטורי בו בעל התפקיד אינו ה"יריב" של הנחקר, אלא הוא משמש כ"זרוע הארוכה" של בית המשפט.

בשל מעמד בעל התפקיד כמעין "שופט" ולא כ"יריב", בית המשפט קובע מעין "חזקת תקינות" של התנהלות בעל התפקיד. חזקה זו מניחה כי בעל התפקיד אובייקטיבי, חף מכל אינטרסים, פועל באורח הגון, ועל כן הוא ינהל חקירה באופן ראוי ולא באורח מביש, מפחיד או מעליב. כמו כן, על פי חזקה זו, בעל התפקיד יימנע מחקירה בנושא לא רלוונטי, והוא לא יעשה שימוש בלתי הולם במידע שיגיע לרשותו. כמובן שחזקה זו ניתנת לסתירה, אולם הנטל לסתירתה מונח על כתפי הנחקר. לנוכח "חזקת תקינות" זו, נחקר יתקשה להוכיח טענות של חשש ל"ניצול לרעה" ו/או "שימוש בלתי הוגן" כנגד בעל התפקיד. זאת ועוד - בתי המשפט מניחים כי בשל תפקידו של בעל התפקיד, החשש מפני שימוש לרעה בסמכות החקירה הינו נמוך, שכן בעל התפקיד מפוקח ומבוקר על ידי בית המשפט אשר יוודא כי לא ייעשה שימוש לא ראוי בסמכויות החקירה. 

בחיי המעשה, לעיתים בעל התפקיד עושה שימוש בסמכויות חקירה לשם ביצוע תפקידו, מבלי שהוא בהכרח נוקט בלשון "חקירה", ומבלי שהוא מבקש מראש מבית המשפט שיאציל לו סמכויות אלו. פרקטיקה זו אושרה בפסיקה ונקבע כי בעל תפקיד רשאי לדרוש התייצבות לחקירה או קבלת מסמכים לידיו גם מבלי שהואצלו לו סמכויות החקירה מראש על ידי בית המשפט. ככל שהנחקר יסרב לשתף פעולה, יהא מקום להגיש בקשה ספציפית לבית המשפט בה יפורט בקצרה המידע הנדרש מאת הנחקר ו/או החשדות כנגדו. על פי הדין, בקשה זו אינה צריכה להיתמך בתצהיר.

בחברות בהן הפער בין היקף הנשייה לנכסי החברה הוא עצום או במקרים בהם עולה חשש לביצוע פעולות שלא כדין, נדרשת חקירה כוללת, מעמיקה ומקיפה לשם בחינת נסיבות קריסת החברה ואיתור עילות תביעה כנגד גורמים בחברה ו/או מחוצה לה. 

חקירה זו, מטבע הדברים, הינה מורכבת ולעיתים דורשת אף מינוי מומחים בתחום הכלכלי ו/או החשבונאי. במקרה מעין זה, מקובל כי בעל התפקיד מגיש לאישור בית המשפט מתווה כולל של החקירה, שבו יפורטו נושאי החקירה, הסמכויות הנחוצות, היקף השעות הנדרש ומקור המימון לביצוע החקירה. 

16.5 זכויות הנחקרים

במהלך החקירות מתעוררות לא אחת סוגיות הקשורות לזכויות הנחקר, כגון: זכות ייצוג על ידי עורך דין, תשלום הוצאות וכד'. להלן אציג את הפרקטיקה המקובלת בנושא.

16.5.1 טענת "מסע דיג" ויתרון בלתי הוגן

טענה חוזרת ונשנית המועלית על ידי נחקרים רבים היא שבעל התפקיד משתמש בכלי החקירה כדי לאסוף ראיות לצורך הליך משפטי שהוא מתכוון לנקוט כנגדם, ובכך ניתן לבעל התפקיד יתרון בלתי הוגן ביחס לנחקר. בעבר הציב בית המשפט העליון גבולות ברורים לשימוש בסמכויות החקירה כהאי לישנא: 

"אין לעשות בהן שימוש לצורך מטרות אחרות, ובכלל זה המטרה של איסוף ראיות לקראת הליכים משפטיים עתידיים. סמכות רחבה זו לא נועדה לאפשר לחברה יתרון בלתי הוגן במאבק משפטי בעתיד". (ע"א 3322/92 אברהם פלוק נ' משה זינגל,עו"ד תק-על 93(4) 180 (1993), ה"ש 6 עמ' 183).

בחלוף השנים רוככה גישה זו, ובתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, מכירים בכך שאחת מתכליות החקירה היא בחינה וגיבוש תשתית עובדתית לקראת הליכים משפטיים. כך לדוגמה, בפרשת אדאקום נקבע, כי אחת מתכליות החקירה היא -

"לגלות עובדות ומסמכים המתייחסים לתביעות צפויות, בין אם הוגשו ובין אם לא..." 

בפסיקה מחוזית מאוחרת יותר נאמרו הדברים באופן מפורש: 

"אין ספק כי החקירה עשויה להביא בסופו של דבר להגשת תביעה משפטית. לכך נועדה מלכתחילה. יוצא כי הדין כיוון במפורש ליתן למפרק דרך להשיג יתרון ראייתי מסוים, וזאת חרף הפגיעה בזכויותיו הפרוצדורליות של הנחקר". (פש"ר 2021/01, בש"א 9117/02 (תל אביב) עו"ד אורי דניאל בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת ריצ'קאסט בע"מ נ' יוני שטרן, תק-מח 2003(2),34627 (2003), ה"ש 17 עמ' 34361).

עם זאת, לא בכל מצב יוכל בעל התפקיד לעשות שימוש בכלי החקירה. על פי ההלכה שנקבעה בעניין פ.י.ט., חברה פיננסית לתעשייה ולמסחר בע"מ (בפירוק) נ' חכמי והפניקס, פ''מ התשנ"ד(3) 485, לא תותר חקירה כנגד נחקר אם מתקיים אחד מן המבחנים הבאים:

(1) אם כבר הוגשה תביעה על ידי בעל התפקיד כנגד הנחקר;

(2) הוכח כי בעל התפקיד נחוש להגיש תביעה כנגד הנחקר.

המבחן הראשון הוא לכאורה קל לבחינה וליישום. עם זאת, ברי כי לא כל תביעה שהוגשה על ידי בעל תפקיד כנגד נחקר תמנע את ביצוע החקירה כנגדו, אלא רק תביעה הנוגעת ישירות לנושא החקירה. בעניין הזיקה בין התביעה הקיימת לנושא החקירה, עשויה להתעורר מחלוקת בין הנחקר לבין בעל התפקיד.

כחלק ממגמת הצמצום במתן "פטור" מחקירה נפסק כי רק הגשת תביעה על ידי בעל התפקיד עצמו מונעת את המשך החקירה, ועל כן קיומה של תביעה שהוגשה על ידי צד ג' כנגד הנחקר, הגם שהיא עוסקת בנושא החקירה הנדרש, אינה מונעת קיומה של חקירה.

המבחן השני, להבדיל מהמבחן הראשון, הינו בעייתי מבחינה ראייתית, שכן בפני הנחקר ניצב קושי אמיתי להוכיח שבעל התפקיד "נחוש" להגיש כתב תביעה כנגדו. הרי תמיד יוכל בעל התפקיד לטעון שאין בכוונתו להגיש תביעה ככל שלא יתאמתו החשדות כנגד הנחקר. קושי ראייתי זה מוביל לכך שככל שידינו השיגה, לא נמצא אפילו מקרה אחד בו נשללה חקירה בגין מבחן זה. יתרה מכך, אף במקרה בו בעל התפקיד הבהיר כי הוא מתכוון להגיש תביעה כנגד הנחקר, נעתר בית המשפט העליון לביצוע החקירה, וזאת לאחר שבעל התפקיד "חזר" בו והודיע כי הוא לא יגיש תביעה ככל שלא יתאמתו החשדות בחקירה (ראו רע"א 8997/07 יצחק צלר נ' עופר גבריאלי, עו"ד - מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע"מ (בפירוק), תק-על 2008 (4), 3642, 3647 (2008)). 

16.5.2 חיסיון מפני הפללה עצמית

סעיף 47(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") מעניק חיסיון מפני הפללה עצמית, וזו לשון הסעיף: 

"אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה". 

על פי חיסיון זה, לאדם מוקנית זכות שלא להשיב לשאלה, אם התשובה לשאלה עלולה להעמידו בסיכון של העמדה לדין פלילי. האם חיסיון זה חל גם במסגרת חקירות הנעשות על ידי בעל תפקיד? התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת. 

במקרה אחד מצטט בית המשפט העליון בהסכמה את ההלכה האנגלית הקובעת כי חקירה שוללת את החיסיון כנגד הפללה עצמית. ואילו במקרה אחר, בעניין פ.י.ט חברה פיננסית לתעשייה ולמסחר בע"מ (בפירוק) נ' חכמי והפניקס, פ''מ התשנ"ד(3) 485, ה"ש 20 עמ' 653, באמרת אגב, הכיר בית המשפט העליון בזכותו של נחקר להתנגד לשאלות ספציפיות על יסוד טענת חיסיון מפני הפללה עצמית. אף בבתי המשפט המחוזיים הובעו דעות שונות בעניין זה. 

בבית משפט השלום בח"ד (שלום ת"א) 34/05 K.P.M.G INC. נ' בועז מנור, תק-של 2005(4), 7477 (2005), הובאה שאלה זו להכרעה ושם נקבע כי בהיעדר הוראה מפורשת השוללת את הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אין לשלול זכות זו במשתמע. עם זאת נקבע, כי גם הזכות להפללה עצמית על פי סעיף 47(א) לפקודת הראיות אינה מוחלטת והיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה זה העדיף בית המשפט את האינטרס של כלל הנושים על פני האינטרס של הנחקר, ששימש כנושא משרה בחברה, וחייב אותו במתן תשובות לשאלות החקירה. עם זאת, בית המשפט קבע כי לנוכח החיסיון, הנחקר נהנה מהסייג הקבוע בסעיף 47(ב) לפקודת הראיות, הקובע כי לא יהא ניתן לעשות שימוש בראיה זו בהליך הפלילי ככל שיינקט כנגד הנחקר, ועל כן הורה בית המשפט שפרטי החקירה לא יועברו לידי כל רשות אחרת. 

סוגיה זו נידונה אף בבית המשפט העליון, בתיק רע"א 8997/07 יצחק צלר נ' עופר גבריאלי, עו"ד - מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע"מ (בפירוק), תק-על 2008 (4), 3642, 3647 (2008), ה"ש 65 עמ' 3647. השופט גרוניס ציטט פסיקה אנגלית לפיה יש לבצע הבחנה בין נושא משרה בחברה שהגיעה לפירוק - שלגביו לא תישמע טענה של הפללה עצמית כנגד עצם קיום החקירה, ובין נחקרים אחרים, שאינם נושאי משרה, שייתכן שעומדת להם זכות החיסיון. 

עם זאת, שאלת החיסיון מפני הפללה עצמית במקרה זה הושארה ב'צריך עיון' ולא הוכרעה, תוך שבית המשפט מתיר את החקירה וקובע כי נושאי המשרה יוכלו להעלות את טענת החיסיון בעתיד, ככל שייעשה שימוש בחומר החקירה, היה וייפתח כנגדם הליך עונשי כלשהו. 

16.5.3 זכות הייצוג על ידי פרקליט במהלך החקירה

האם לנחקר יש זכות ייצוג במהלך החקירה? מהו היקף הזכות? האם בא כוחו של הנחקר רשאי להתנגד לשאלות מסוימות? 

בסעיף 298(ה) לפקודת החברות מוסדר נושא זכות הייצוג בחקירה פומבית ונקבע כי: 

"הנחקר ייחקר באזהרה ועליו לענות על כל שאלה שבית המשפט ירשה להציג או יציג לו, ובלבד שיינתן לו לפני החקירה ועל חשבונו העתק של דו"ח הכונס הרשמי; הנחקר יוכל להעסיק על חשבונו עורך דין והלה רשאי לשאול אותו כל שאלה שבית המשפט יראה אותה צודקת כדי לאפשר לו להסביר או לסייג כל תשובה שהשיב."

כפי שניתן להיווכח, במקרה של חקירה פומבית העניק המחוקק זכות ייצוג, אם כי מצומצמת בהיקפה, שכן לפרקליט אין זכות להתנגד לשאלות, אלא לשאול שאלות הבהרה בלבד ורק באישור בית המשפט. מה הדין במקרה של חקירה פרטית לפי סעיף 288 לפקודת החברות? האם העובדה שסעיף זה אינו מצוי בחקירה פרטית משמעה הסדר שלילי?

לנוכח חשיבותה של זכות הייצוג ומעמדה החוקתי העל-חוקי, הכירה השופטת אלשיך באופן עקרוני בזכות הייצוג של הנחקר, אם כי קבעה כי זכות זו מצומצמת בשל ייחודיות החקירה.

בהליך אדברסרי רגיל, הפרקליט רשאי להתנגד לשאלות מסוימות וכן לבצע חקירה חוזרת, כאשר השופט הוא זה שמכריע בהתנגדויות השונות וברלוונטיות של החקירה החוזרת. כאשר עסקינן בחקירה המתבצעת על ידי בעל התפקיד מחוץ לכותלי בית המשפט, נעדרת "דמות" השופט. ברי כי יהא קושי רב לנהל חקירה, כאשר זו תופרע בהתנגדויות חוזרות ונשנות של הפרקליט. על מנת שהחקירה תהיה אפקטיבית, היא צריכה להתנהל באורח רציף ושוטף. מטעם זה קבעה השופטת אלשיך כי אין להניח בשום פנים ואופן לפרקליט הנחקרים להפריע ולקטוע את החקירה או להעלות סדרה של התנגדויות. ככל שפרקליט הנחקרים יסבור שאין מקום לשאלה מסוימת, הוא לא יוכל להתנגד לכך במהלך החקירה ותרופתו תהא העלאת טענתו כאשר תבוא העת להגיב על דוח החקירה שיוגש, או באמצעות פנייה לבית המשפט באופן מרוכז לליבון הרלוונטיות של השאלות.

16.5.4 זכות לקבלת חומר לפני החקירה

נחקר מבקש לקבל לידיו את חומר החקירה על מנת שיוכל להתכונן ולהיזכר בפרטים. האם הוא זכאי לכך? בחקירה פומבית הנעשית בהתאם לסעיף 298 לפקודת החברות נקבע כי החקירה תיעשה לאחר שהנחקר קיבל לידיו עותק מהדוח של כונס הנכסים הרשמי. מה הדין לגבי חקירה פרטית על פי סעיף 288, אשר נעשית בשלב מקדמי יותר?

בעניין פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשייה ולמסחר בע"מ (בפירוק) נ' חכמי והפניקס, פ''מ התשנ"ד(3) 485, ה"ש 20 עמ' 652, הפסיקה הכירה בכך שצורכי החקירה מחייבים כי לנחקר לא יימסרו מראש כל החומרים וכל החשדות אשר בקשר אליהם קיימת כוונה לחוקרו. בפרשת קריסת הבנק למסחר קבעה השופטת אלשיך כי אין חובה למסור את חומר החקירה לנחקר לפני ביצוע החקירה, הגם שמדובר בחומר חקירה שהוכן על ידי הנחקר במסגרת תפקידו, וזאת לנוכח החשש לסיכול החקירה. במקרה המדובר דחה בית המשפט את בקשתה של מבקרת הפנים של הבנק למסחר לעיין לפני החקירה בדוחות ביקורת שהוכנו על ידה ובפרוטוקולי דיוני ועדת הביקורת בהם הייתה נוכחת. 

16.5.5 זכות עיכבון על מסמכים

בעבר הייתה נטושה מחלוקת בין בתי המשפט המחוזיים באשר להיקף זכות העיכבון המקנה עדיפות לנושה במקרה של הליכי חדלות פירעון ואשר משמשת ככלי ליצירת לחץ, עד אשר בעל התפקיד, החפץ לשחרר את הנכס, יפרע את החוב. הגישה המצמצמת טענה כי רק מקרים בהם הושבח הנכס על ידי המחזיק או נוצרה זיקה מיוחדת בין המחזיק לנכס, מצדיקים סטייה מעיקרון השוויון והכרה בבעל זכות העיכבון כנושה מובטח. בע"א 5789/04 המשביר לצרכן הישן בע"מ, גאלרי - רשת בתי אופנה בע"מ נ' לוגיסטיקר בע"מ, תק-על 2007(2),3957 (2007), בית המשפט העליון דחה את הפרשנות המצמצמת והעדיף את הפרשנות המרחיבה לפיה די בהחזקת הנכס ללא כל צורך בהשבחת הנכס על ידי המחזיק או זיקה מיוחדת, כדי להקים זכות עיכבון. על פי החלטת בית המשפט העליון, גם החזקה מקרית של נכס, שנעשתה כדין, יכולה להקים זכות עיכבון. הרחבה נוספת מבית מדרשם של בתי המשפט המחוזיים קבעה כי ניתן לעכב גם נכסים שאין להם ערך אובייקטיבי בשוק וכל ערכם הוא כלפי החייב בלבד. 

ברי כי הפרשנות המרחיבה לזכות העיכבון מערימה קשיים לא מבוטלים בפני בעלי תפקיד בחדלות פירעון. כך לדוגמה, מנהל חשבונות יהיה רשאי לעכב את מסמכי הנהלת החשבונות; עובד שמחזיק במחשב נייד של החברה, שבו פרטים חשובים, יוכל להחזיק את המחשב בידו; רואה-חשבון המחזיק בדוחות הכספיים של החברה יוכל לעכבם אצלו וטכנאי מחשבים, שמחזיק במחשבי חברה שקרסה, לא ישחררם עד שישולם חובו. ברי כי בתנאים אלו, ככל שלא ישוחררו הנכסים המעוכבים, ייקשה עד מאוד לבעל תפקיד לקבל מידע הכרחי אודות החברה ולעשות שימוש נאות בסמכויות החקירה שהוענקו לו. 

לנוכח קושי זה, נקבע בפקודת החברות מנגנון אשר מחד יאפשר לבעל התפקיד לקבל לידיו באופן מיידי את המידע ומאידך ישמור את הערך "הכספי" של טענת העיכבון שמועלית על ידי הנושה. על פי המנגנון, הנכס שעוכב מועבר לבעל התפקיד מבלי ששחרור הנכס פוגע בטענת המחזיק, וזאת עד לבדיקה מהותית של טענת העיכבון. נציין כי מקובל לעשות שימוש במנגנון זה בהליכי חדלות פירעון, וזאת גם במקרים בהם אין המדובר בהקשר של ביצוע חקירות. 

16.5.6 החזר הוצאות

האם נחקר רשאי להתנות את חקירתו בתשלום ההוצאות הכרוכות בהגעתו ו/או ההוצאות הכרוכות באיתור המסמכים?

סעיף 288(ג) לפקודת החברות קובע: 

"מי שהוזמן לפי סעיף זה והוצע לו סכום סביר לכיסוי הוצאותיו, אך סירב לבוא לפני בית המשפט בזמן שנקבע, ולא הייתה לפני בית המשפט בישיבתו כל הודעה המניחה דעתו על סיבה כדין שמנעה אותו מלבוא, רשאי בית המשפט לצוות שייעצר ויובא לפניו לחקירה."

לנוכח הוראה זו, נראה שהתשובה היא חיובית ונחקר רשאי להתנות את חקירתו בתשלום הוצאותיו ומעביר מידע רשאי להתנות את העברת המסמכים בתשלום ההוצאות הכרוכות באיתור וצילום החומר. עם זאת, ייתכן שמן הראוי להחיל דין שונה ביחס לנושא משרה.

16.6 עבירות נפוצות המבוצעות בפירוק

עבירות המבוצעות בפירוק יכולות להתבצע במגוון רחב של צורות ושיטות. ניתן למנות כמה קבוצות עיקריות של פעולות תרמית בפירוק: 

16.6.1 ריקון החברה מנכסיה

קבוצה זו כוללת פעולות הגורמות לריקון הארגון מנכסיו. יצוין כי פעולות אלו יכולות להיעשות בצורה עקבית לאורך כל חיי הארגון. להלן כמה פעולות נפוצות:

• קניית מלאי, ציוד או שירותים במחירים הגבוהים ממחיר השוק; 

• רכישת מלאי, ציוד או שירותים ללא קבלת התמורה;

• מכירת מלאי, ציוד או שירותים במחירים לא ריאליים;

• העמסת עלויות השייכות לארגונים אחרים;

• רישום תקבולים המגיעים לארגון בארגונים אחרים;

• רישום הוצאות פרטיות, משכורות, בונוסים, דיבידנדים וכד' לגורמים קשורים; 

• מכירה ב"שחור";

• מתן הלוואות לגופים מועדפים, ללא בטחונות.

16.6.2 הברחת נכסים ערב הפירוק

מנהלי הארגון יודעים טוב יותר מכל אדם אחר מה מצבו הכלכלי של הארגון. יש מצבים שבהם יפעלו המנהלים כדי להעביר נכסים לרשותם או לרשות גורמים קשורים, בניסיון למנוע את חלוקתם לנושים. בין פעולות אלה ניתן למנות: 

• מכירת נכסים מוחשיים או לא מוחשיים ערב הפירוק, במחירים לא ריאליים או ללא תמורה;

• גביית חובות מחייבים ערב הפירוק ורישומם בארגונים אחרים;

• רישום הנחות ללקוחות מועדפים;

• מכירת נכסי הארגון ב"שחור".

16.6.3 העדפת נושים ערב הפירוק

בקבוצה זאת ניתן למנות פעולות שנועדו לשפר את מצבם של גורמים המקורבים לבעלי המניות או ההנהלה. להלן כמה פעולות:

• תשלום חובות לפי מידת הקרבה למקבל התשלום ולא לפי קריטריונים עסקיים;

• מחיקת חובות של לקוחות וחייבים מקורבים;

• רישום שעבודים לטובת גופים מקורבים;

• המחאת זכויות לגופים מקורבים;

• העברת מלאי, ציוד או מתן שירותים ללא תמורה לגופים מקורבים.

16.6.4 הונאת מרכז ההשקעות וגופים מממנים אחרים

גופים כמו מרכז ההשקעות והבנקים מעניקים לארגונים הלוואות ומענקים. במקרים רבים, שכמה מהם פורסמו בהרחבה בעיתונות, התברר כי משקיעים ניצלו את ההטבות הנדיבות שמעניקה המדינה ושלשלו לכיסם מיליוני שקלים בדרכי תרמית. להלן כמה מדרכי הפעולה השכיחות:

• הצגת חשבוניות מנופחות; 

• הצגת חשבוניות עבור מלאי או ציוד שכלל לא התקבל בארגון;

• מצג שווא של הון עצמי שהוכנס לארגון, המבוסס על תנועות מעגליות של כניסה ויציאה של כספים מהארגון; 

• ניפוח סעיפי המאזן ללא הצדקה חשבונאית;

• העמדת בטחונות זהים לכמה גופים;

• העמדת בטחונות ושעבודים שלא קיימים בפועל או בערכים הגדולים מערכם האמיתי.

דוגמאות

דוגמה 1 - חברה שפורקה נהגה להתקשר עם גוף קשור לשם רכישת ציוד. תהליך ההתקשרות וקביעת המפרט הטכני בוצעו מול ספק אמיתי ואולם, בסמוך למועד ההספקה ביקשה החברה כי ההתקשרות תבוצע באמצעות הגוף הקשור. הציוד נרכש, בסופו של דבר, במחירים מנופחים, כאשר הגוף הקשור שימש צינור בלבד להשארת רווחים מחוץ לחברה שהתפרקה.

דוגמה 2 - חברה ישראלית התקשרה עם מפיץ באנגליה לצורך שיווק סחורתה בחו"ל. לאחר קריסת החברה התברר, כי מחירי הסחורה שנמכרו למפיץ היו נמוכים ממחירי העלות, וכי למפיץ שולמו גם עמלות מכירה. חקירה העלתה כי בדרך זו העבירה החברה רווחים למפיץ באנגליה, שהיה בנו של בעל החברה. 

דוגמה 3 - ערב פירוקה, מכרה חברה את כל המלאי שנותר ברשותה לגוף אחר במחיר הנמוך ב-50% ממחירי השוק. המנהלים בחברה הצדיקו את המחיר הנמוך בטענה שהמלאי היה במצב ירוד וכן בצורך דחוף במזומנים. ממסמכים שהתגלו לאחר מכן עלה כי החברה ניהלה משא ומתן עם גורם אחר למכירת המלאי במחיר הנמוך ב-10% בלבד ממחירי השוק. חקירה העלתה כי המלאי נמכר לגורם מקורב. בנוסף נמצא כי נכסים רבים שועבדו בסמוך לקריסת החברה לגורמים מקורבים, ואף שולמו חובות לספקים אשר עבדו גם עם חברות בבעלות של המנהלים והיה צורך לשמור על קשר איתם. 

דוגמה 4 - חברה קבלנית שהתפרקה רשמה בספריה עלויות השייכות לפרויקט קבלני של חברה אחרת. לאחר פירוק החברה ופתיחת חקירה התגלה כי החברה העמיסה בדרך זו עלויות בנייה השייכות לחברות אחרות בהיקף של מיליוני שקלים. ההונאה בוצעה באמצעות פנייה לספק שעבד עם שתי החברות, ובקשה כי החשבונית תישלח רק לחברה שפורקה. ההונאה התגלתה לאחר קבלת מסמכים מהנהלת החשבונות של הספק ועיון בתעודות המשלוח לאתרים שלא היו שייכים לחברה בפירוק.

דוגמה 5 - חברה לייצור ולמכירה של מוצרי הלבשה הקימה חברה נפרדת לייצור וחברה נפרדת לשיווק. כל הוצאות החברה נרשמו בחברת הייצור, ואילו התקבולים נרשמו בחברת השיווק. פירוק חברת הייצור הותיר את הנושים מול חברה ללא מקורות לתשלום חובם. 

דוגמה 6 - חברה אשר קיבלה מענקים והטבות ממרכז ההשקעות ניפחה את שווי הציוד שרכשה מיצרנים בחו"ל. בציוד בוצעו שינויים טכניים במטרה להצדיק את המחיר המנופח ולהקשות על השמאים להעריך את שוויו האמיתי. העלאת שווי הציוד גרמה לכך שהמדינה מימנה חלק גדול יותר מזה שהייתה אמורה לממן.

דוגמה 7 - חברה שקיבלה הטבות ממרכז ההשקעות נדרשה להעמיד הון עצמי בסיסי. החברה רשמה בספריה הון עצמי שהתקבל מגורם חיצוני. החקירה העלתה כי אין מדובר בהון עצמי אמיתי, אלא בהעברת כסף מזומן לחברה מגוף חיצוני והחזרתו לגוף זה לאחר מכן באמצעות חברה נוספת. כתוצאה מפעולות אלה הצליחה החברה להציג מצג שווא של הונה העצמי.